גטו מסינה

גטו מסינה

שכונת פרפורטו
פרפורטו (Quartiere Paraporto) רובע בצפון-מערב מסינה
שכונת טרנובה
טרנובה (Quartiere Terranova) רובע במערב מסינה
יהדות מסינה
אברהם אבולעפיה הקים בית מדרש במחוז מסינה

גטו מסינה הוא כינויים של שני הרבעים בעיר מסינה שבסיציליה, איטליה, אשר יועדו לאורך הדורות למגורי יהודים.

הגטו היהודי נחלק בין שתי שכונות עיקריות: "פרפורטו" (Quartiere Paraporto) בצפון-מערב העיר, ו"טרנובה" (Quartiere Terranova) במערב העיר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובע "פרפורטו" נמצא בצפון-מערב העיר, וגבולותיו:

שער "סיניסקלקו" או שער "ג'ודקה" (Porta Siniscalco/Giudecca). עד היום קיים במסינה שער הקרוי בשם שער היהודים "פורטה ג'ודקה" (Porta Giudecca).
פורטלני (Torrente Portalegni). נהר הפורטלני (Portalegni) הוא נהר תת-קרקעי הזורם מתחת לעיר מסינה. הוא חוצה את רובע ה"קוארטיירה פרפורטו".
רחוב קרדיניס (via Cardines)

רובע "טרנובה" נמצא במערב העיר, וגבולותיו:

מנזר סנטה קלרה (Convento Santa Clara)
הארמון המלכותי במסינה (Palazzo Reale)
בית ספר לכמרים במסינה (Seminario)

בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגטו היו בתי כנסת עתיקים: בית הכנסת הגדול בשם ה"סינגוגה מג'ורה" (Sinagoga maggiore), ובית הכנסת הקטן בשם ה"סינגוגה מינורה" (Sinagoga minore). בית הכנסת הקטן נמצא בבית החולים היהודי (ospedale degli ebrei) של העיר.

כנסיית סן פיליפו נרי (Chiesa dei padri di San Filippo Neri) הייתה במקור בית הכנסת שנמצא ב"קוארטיירה פרפורטו" והפכה לכנסייה בשנת 1495. בית הכנסת מסינה היה המפורסם ביותר מבין בתי הכנסת העתיקים בסיציליה.

רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית במסינה נהנתה משיויון זכויות ואוטונומיה. חיו בה רבנים מפורסמים כמו רב נטרונאי.

תקשרו הרבנים שבמסינה עם הגאונים הם ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל.

בית המדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם אבולעפיה הוא הרב המפורסם ביותר של הקהילה היהודית במחוז מסינה. בשנת 1281 הגיע אבולעפיה לאי סיציליה. בין השנים 1281 ל-1291 גר אבולעפיה במחוז מסינה. שם הקים בית מדרש והצליח לאסוף סביבו עדה גדולה של תלמידים וחסידים במחוז מסינה. תלמידי בית המדרש של אברהם אבולעפיה במחוז מסינה:

רב אברהם בן שלום
רב סעדיה בן יצחק סיג'ילמסי
רב נתן בן סעדיה
רב יעקב בן אברהם

שם ככל הנראה הכריז אבולעפיה באופן גלוי על משיחיותו. בשל יומרות אלו פנו חלק מנכבדי המקום לרבי שלמה בן אדרת, שהיה מגדולי ההלכה באותה עת ושימש כנציג מעין-ממסדי של הדת, בשאלת נביאותו ומשיחיותו של אברהם אבולעפיה. הרשב"א דחה בתוקף את התפיסה והחל באחד הוויכוחים הראשונים על משיחיות קבלית בימי הביניים.

הרשב"א פתח במלחמת חורמה כנגד אבולעפיה ודחה בבוז את יומרותיו הנבואיות והמשיחיות. נקודת מתח נוספת בין השניים נוצרה בשל העובדה שהרשב"א שהיה אף הוא מקובל, אך החזיק בזרם התיאוסופי-תיאורגי של הקבלה (תורת הספירות), לעומת אבולעפיה שהחזיק בקבלה הנבואית. מאבקו של הרשב"א הצר את צעדיו של אבולעפיה, וכתוצאה מכך איבד קהל גדול מתלמידיו וחסידיו ואף נאלץ לעזוב לזמן מה לאי קומטינו הסמוך. עדות לרדיפה זו נמצאת באיגרת "וזאת ליהודה" שכתב אבולעפיה לרבי יהודה שלמון:

המחלוקת בין הרשב"א לאבולעפיה נמשכה משנת 1285 לערך עד לפטירתו של אבולעפיה. זמן פטירתו המשוער הוא בשלהי 1291 או בראשית 1292, שכן החל מאותה עת אין כל ידיעה על פועלו.

גם לאחר מותו של אבולעפיה השפיע חרם הרשב"א על תורתו, ועדות לכך היא העובדה שעד המאה ה-18 ספרו החשוב "חיי העולם הבא" נשאר בכתב יד.